בזיכרונותיו, מתאר קינן את הנסיבות שהובילו לפגישה ב – 9.12.1951, שלבסוף התניע את התהליך להקמת הלובי.
ממשלת ישראל החלה לחפש אחר אנשים שיוכלו לקדם את התפיסה שישראל היא המדינה היחידה במזה"ת שהיא דמוקרטית וככזו דומה במאפיינה לארה"ב.
ככל שמדינות ערב באזור יבינו כי קיימת תמיכה של ארה"ב בישראל, ייתכן והם יבינו, כי דרכם צריכה להיות דרך השלום.
ביום שבת האמור, ביקש השגריר באו"ם, אבא אבן מקינן (שכאמור עבד כדובר המשלחת לאו"ם), להכין טיוטת נאום עבור דיפלומט מהאו"ם שביקש להגן על ישראל.
קינן ומזכירתו הנאמנה, ריטה גרוסמן, עבדו על הנאום עד השעה 3:30 לפנות בוקר.
שהציג בפניו את הנאום, שאל אותו אבן, האם יהיה מוכן לעשות את תפקיד השתדלנות בגבעת הקפיטול ל – 6 חודשים.
תשובתו הראשונה הייתה – "האם אקבל בחזרה את המשכורת האמריקאית שלי?". לפני שעבר קינן לעבוד בשרות ממשלת ישראל, הוא הרוויח שכר של 10,000 עד 12,000$ לשנה ואילו כדיפלומט הוא זכה לשכר צנוע של 7,800$.
השאלה השנייה שלו הייתה, האם הוא צריך להמשיך ולהישאר תחת הרישום של סוכן של ממשלת ישראל, רישום אותו הוא עשה כשהחל לעבוד בממשלת ישראל ותחת חוק ה -FARA של רישום סוכנים זרים.
מה הוא חוק רישום סוכנים זרים?
המדיניות של ארה"ב במה שקשור לפעילות מדינית-פוליטית של גופים זרים בה אינה מתבססת על הגבלת הפעילות אלא על חובת רישום, דיווח ושקיפות בכל הקשור לפעילות הנעשית בעבור הגוף הזר. ,Foreign Agents Registration Act , הידוע בשמו חוק רישום סוכנים זרים (FARA).
לשון החוק מחייבת ככלל, לכל סוכן זר, קרי מי שפועל בארה"ב בעבור גוף זר, להירשם במשרד המשפטים.
במסגרת הרישום, מחויב הסוכן בגילוי מידע מפורט על מי שפועלים במסגרת הגוף הזר שהוא מייצג, מקורות המימון שלו ואופן השימוש בכספים שקיבל.
את הרישום יש לעשות בתוך עשרה ימים מהיום שבו הפך אותו אדם לסוכן זר, ובטרם החל בפעילותו בעבור הגורם הזר.
זאת ועוד, הוא מחויב לפחות אחת לחצי שנה חובה על הסוכן הזר להעביר למשרד המשפטים עדכון של נתוני הרישום ובו פירוט פעילותו בחצי השנה שקדמה לעדכון.
חוק זה מחייב את הסוכן שעל כל חומר שמופץ, צריכה להופיע באופן בולט הצהרה שהמידע מופץ בשם הגוף הזר, בציון שמו של גוף זה. עותק מחומר זה יש להעביר בתוך 48 שעות למשרד המשפטים.
כמו-כן, בכל שיחה שהסוכן הזר מקיים עם גורם בממשל, ובכלל זה בשיחותיו עם חברי הקונגרס, חובה על הסוכן להבהיר לבן-שיחו כי הוא פועל בשם הגוף הזר. כל סוכן זר שמעיד לפני ועדה של הקונגרס חייב להמציא לוועדה עותק מהצהרת הרישום האחרונה שהעביר למשרד המשפטים, ולבסוף חובה על הסוכן הזר לשמור רישומים של כל פעילותיו ולאפשר לשר המשפטים לבדוק אותם.
העוברים על החוק צפויים לעונש עד חמש שנות מאסר ו/או קנס, ואם הגורם הזר שהם מייצגים הוא ממשלה זרה, עונשם עשוי להגיע אף לעשר שנות מאסר.
ניתן אם כן להבין, כי פעילות לובי בפורמט שכזה תכביד מאוד על מי שירצה לפעול למען מדינת ישראל, ויחייב את אותו לוביסט לעבוד תחת עין בוחנת של הממשל האמריקאי ולא ישירות מול חברי הקונגרס.
עמדתו של קינן, כפי שהובאה בספרו היא:
זה לא ראוי ששגרירות תעשה לובי מול חברי קונגרס. שגרירות חייבת לעבוד מול משרד החוץ (הסטייט דפרטמנט) האמריקאי. אךהבוחרים האמריקאים צריכים ויכולים, לדבר עם נציגיהם בקונגרס.
היה זה לואי (אריה ליב) לפסקי, עימו התייעצו קינן ואבא אבן לגבי הרעיון להקמת שדולה למען ישראל בוושינגטון. ליפסקי, מראשי הציונים באמריקה, ממיסדי קרן היסוד, הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי, היה כמה שנים לפני כן, מהפעילים המרכזיים למען הקמתה של מדינת היהודים בישראל.
ליפסקי תמך ברעיון ההפרדה של גוף שדולה ממשלת ישראל, ואף הציע, שהגוף החדש יפעל תחת ארגון: AZC) – American Zionist Council), גוף שהוקם ב – 1949 ושימש כמטריית על, לתשע גופיים ציונים ברחבי ארה"ב, שאליו התעתד לחזור ולשמש כמנכ"ל הארגון.
לפסקי תמך בעמדתו של קינן, שתפעול גוף שכזה, תחת ובמימון ממשלת ישראל, יחייב את הרישום שלו עפ"י חוק כסוכן זר, ומכאן לא יוכל לתפעל בצורה נאותה את העבודה בגבעת הקפיטול.
בתחילה, אבא אבן לא הסכים למתווה שהוצע. הוא העדיף "להשאיל" את קינן לועדת הד-הוק, שתפעל לנסות ולגייס כסף בגין יישוב הפליטים שנסו מארצות ערב ואז לשוב לתפקידו במשלחת לאו"ם.
במהלך אותו השבוע, ולמורת רוחו של לפסקי, שרצה לראות את קינן בתפקיד, הוקמה ועדה בראשות לפסקי,קינן ו-פרנק גולדמן, נשיא אירגון בני ברית באותם השנים.
בוועדה ניסו לבחון שמות שונים של יהודים אמריקאים, לתפקיד של מנהל הקמת השדולה.
שמות רבים הועלו למשרה , אך הוועדה לא הצליחה למצוא בסד הזמנים הקצר מועמד בעל שיעור קומה לביצוע התפקיד.
לבסוף, ביום ה – 31.1.1951, נכנע קינן ללחץ אותו הפעיל ליפסקי והחליט לקבל על עצמו את התפקיד ולהתפטר מתפקידו כעובד של ממשלת ישראל.
ב – 13.2.1951, הודיע קינן בכתב למשרד המשפטים כי הוא מסיים את תפקידו במסגרת ממשלת ישראל, ודיווח במקביל שהגיש בקשה הרשמית למזכיר בית הנבחרים והסנאט, על רישומו כלוביסט למטרות פנים.
הייתה זאת ההחלטה החשובה ביותר שייקח הארגון הצעיר שזה עתה הגיח לאוויר העולם.
היכולת להתנתק ממשלת ישראל אומנם חסכה את "כאב הראש" של העבודה עפ"י חוקי ה-FARA, ואף שמרה על עצמאותו של הארגון הן מול ממשלת ישראל והן מול ממשלת ארה"ב; אך היא גם גזרה על הארגון חיי דחק ומחסור מתמיד של תקציב לקיומו של המשרד.
מצב זה, היה הלכה למעשה הקטליזטור להתפשטותה של תנועת איפא"ק.
מרגע הקמתה ועד ימנו אנו, יפעל הארגון "מחוץ לקופסה" וינסה לבחון דרכים שונות למקסם את יכולות ההשפעה וגיוס המשאבים שלו.
חשוב להדגיש, כי בנוסף לקושי בהקמת ארגון חדש ודרכי גיוס כספים, הארגון מבחירה החליט שלא להגיש בקשה להכרה בתרומה לצורך זיכוי במיסים אמריקאים, בכדי למנוע לזות שפתיים.
Source: I.L KENEN, Israel's defense line, Prometheus Books, 1981 page 69-70
52
