ההיסטוריון דניאל הומל מתייחס בספרו לעניין תחילת מערכת היחסים בין ישראל לתנועה האוונגליסטית ומתאר:" בשנת 1976, קאדר מקושר היטב של מנהיגים אוונגליסטים החל לפעול בהנחיה של ישראל- יהדות ארה"ב, אבל בחלוף פחות מעשור, הפכה התנועה העממית הזו לכח שמרני פעיל במפלגה הרפובליקנית." (1) וממשיך כי: "הניצחון של בגין והרוויזיוניסטים בשנת 1977, סייעו לשנות את הנצרות הציונית. בגין כרוויזיוניסט ראה חשיבות בסוברניות היהודית בגדה , שהוא התעקש לקרוא לה בשמות תנ"כים דוגמת יהודה ושומרון… במהלך השנים 1976-1984 הפכו האוונגליסטים הנוצרים ימיניים לחלק אינטגרלי מהמרקם של 'היחסים המיוחדים' עם ישראל, שנקרא גם 'הלובי למען ישראל'. בתוך פחות מעשור, הנצרות הציונית הפכה לתנועה פוליטית מאורגנת". הומל מתייחס בהקשר הזה לתפקידו החשוב של בגין ליצירת הקשר וכותב: "בכדי לעשות שימוש בכח האוונגליסטי פנה בגין ישירות לאותם מנהיגים ובמיוחד לאותם אלה שהחזיקו כח פוליטי. הימין הנוצרי הקים מסגרות תרבותיות-שמרניות, אנטי-קומניסטיות ובעד ישראל, שסייעו לייצר קבוצות בעלות רצון לקדם עניין אחד (PAC)…. ברוכבם על הפלטפורמה של ה-PAC, סימן הימין הנוצרי את העתיד של הפעילות הפוליטית אוונגליסטית….בגין, שהיה מודע לאופן שבו פעלו הקבוצות הללו, עבד ישירות עם המנהיגים הללו. ישראל תחת בגין, העריכה כי אותם כמרים יהוו את הכח הטוב ביותר לפעול עבור ישראל." (2)
1. Daniel Covenant Brothers: Evangelicals, Jews, and U.S.-Israeli Relations, Philadelphia, PA: University of Pennsylvania Press, 2019.160.
2. Ibid., 163.
176 