על ג'ון נלסון דרבי, אבי תאורית הארמאגדון

על ג'ון נלסון דרבי, אבי תאורית הארמאגדון

הציונות הנוצרית "החדשה", הופיעה מחדש במרץ חדש בעשורים הראשונים של המאה העשרים של המאה התשע עשרה, עם עליית התנועה האוונגליסטית בבריטניה ותרגום חדש לנבואה. בהמשך המאה, דחף חדש לתנועה הגיע מג'ון נלסון דרבי (Darby). ג'רמילה דרוזידקובה (Drozdíková) תיארה את השפעתו התאולגית החשובה של דרבי על האוונגליזם המודרני. (1)  ג'ון נלסון דרבי (1800 – 1882), ויתר על מעמדו בכנסייה כמינסטר של כנסיית אנגליה, והיה חבר בקבוצה בדלנית נוצרית בפלימות, שקראה לעצמה 'האחים מפלימות' (Plymouth Brethren). דרבי פיתח  וחידד את התיאולוגיה הייחודית של הכת ובדגש מיוחד על הימים האחרונים של ההיסטוריה.  נלסון יצר חלוקה של ההיסטוריה למספר תקופות (dispensations) שאומנם לא היה חידוש, אך היה זה היה הרעיון של דרבי לחלק את הזמן ההיסטורי לשבע מקטעי זמן, המתחילות בבריאה, ומסתיימות בממלכת אלפי שנים של ישו, בעקבות קרב הארמגדון. בכל אחת מהתקופות, אלוהים בוחן את האנושות באמצעות תוכנית הצלה אחרת. האנושות נכשלה בכל המבחנים, וכל תקופה היסטורית הסתיימה באסון שיפוט אלוהי. ההפרשה הראשונה הסתיימה עם נפילתם של אדם וחוה ועם גירוש עדן, השני הסתיים בשיטפון, השלישי עם מגדל בבל וכו'. בספר דניאל, פרק ט', פסוקים כ"ב-כ"ד, היוו את ההשראה של נלסון דרבי: "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד–שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק, הָעִתִּים. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת". דרבי פירש את הרמז להבנת התפתחויות נוספות. כתוב שם שבעים שבועות שנים יחלפו בין שובם של יהודים מהשבי הבבלי לבין שלטונו של המשיח. לאחר סוף השבוע השישי ישו הופיע, אך יהודים סירבו לקבלו. אז החל החלוקה החדשה, זו של הכנסייה. אנו חיים בעידן השישי, העידן הנוצרי, ופונים לתקופה השביעית שהיא תקופת הקטסטרופה. בסוף התקופה הזו, אחרי שבע שנים של מלחמות ופורענות, ישוע יקים את ממלכתו בירושלים ומשם ימלוך במשך אלף שנים. החידוש בפרשנות הזו התבטא בכך שרק על ידי חזרתו הדרמטית של ישו להקים את ממלכתו בירושלים תבוא הישועה לעולם. המאמינים צריכים לוותר על האשליה של "הציוויליזציה הנוצרית". דרבי טען שישראל (שעוד לא הייתה חזון של התנועה הציונית שעוד לא הוקמה ק.ב) תחליף את תפקידה של הכנסייה. התאוריה של אותם מאמינים הנקראים "דיספנציונאליסטים" מגדירים את הכנסייה כגוף של מאמינים אמיתיים, שעברו חוויות פנימיות של גיור, קיבלו את ישו כגואלם האישי ולקחו על עצמם את עצמם לחיות חיים קדושים. מכאן נובע המינוח התאולוגי, שהפך להגדרה פוליטית "Born again christions" שזה אנשים שלא נולדו כאלה, אלא חוו את אותה התגלות שהביאה אותם להכרה והבנה של חייהם החדשים שנוצרו לאחר אותה לידה מחדש. רק מאותם אלה שעברו את ההתגלות ונולדו מחדש, יחסכו האימים שיקדמו את הגעתו של המשיח. הזמנים המשיחיים יתחילו עם כיבושו של הכנסייה. המאמינים האמתיים ייחטפו מהאדמה, בהליך שנקרא באנגלית Rapture, כאשר נשמותיהם יתנתקו מגופם ויעלו השמימה, שם הם יפגשו את ישו באוויר. המאמינים יישארו עם ישוע שבע שנים, ובכך ייחסך מהם הסבל הנוראי שיגרם לאלה שנשארו על כדור הארץ. כשני שליש מהאנושות ימוּתו בתקופה של 7 השנים הללו במגיפות, מלחמות, ובצורות שונות של מיתה.בהתבסס על העיקרון הפרשני המילולי שלהם, דיספנסיאציונלים קובעים שההבטחות שניתנו לאברהם ע"י אל ובאמצעותו ליהודים הן נצחיות וללא תנאי ומחכים למימוש. המשמעות היא שגבולות הארץ, אותם הבטיח האל לאברהם וצאצאיו מהנילוס ועד פרת הן רצון האל ולכן החשיבות שניתנת להתיישבות יהודית במקומות אותם הבטיח האל לאברהם. להיות מוסד ממש. עפ"י הנבואה, הקרב האחרון (ארמגדון) יערך בעיר מגידו, כאשר בסופו של הקרב, ישוע המשיח ישוב לממלכה יהודית תיאוקרטית שבמרכזו בית המקדש שנבנה מחדש בירושלים. באופן שזה תפקיד הכנסייה עלי אדמות מצטמצם לתוכנית השנייה בחשיבות, לתוכניתו המקורית והחשובה של האל להציל את הלאום שבישראל ומכאן המצווה והשליחות הדתית בחשיבות עם ישראל היושב בארץ ישראל.

 

1. Drozdíková, J.  History of the Future. In Asian and African Studies, 16.1, 2007.86-7.