סקירה על עליית האוונגליזם הציוני בשנות ה – 70

סקירה על עליית האוונגליזם הציוני בשנות ה – 70

דונאלד ונגר (Wagner), סוקר במאמר שכתב הנקרא: "Evangelicals and Israel: Theological Roots of a Political Alliance" את המגמות שהביאו לצמיחה המואצת של התנועה באמצע שנות ה-70, כאשר הוא מתאר כיצד התכנסו לפחות חמש מגמות, שהאיצו את עליית הציונות הנוצרית. ראשית, תנועות אוונגליסטיות וכריזמטיות הפכו לענף הצומח ביותר של הנצרות הצפון אמריקאית. הכנסיות הפרוטסטנטיות העיקריות, והכנסייה הרומית-קתולית, התמעטו הן בתקציבים והן בנוכחותם. הסיבה השנייה הייתה בחירתו של ג'ימי קרטר  לנשיאות בשנת 1976, מה שהגדיל את הנראות והלגיטימיות של התנועה האוונגליסטית שהייתה עד אז שולית באופן יחסית. הסיבה השלישית הייתה הבחירה של מגזין "טיים" להכריז בשנת 1976 כ – "שנת האוונגליסטים". המגמה הרביעית הייתה קירוב של חלק מהארגונים היהודים  והרצון לשת"פ, שהיה תוצאה ישירה של כיבוש חלקים של מדינות ערב לאחר 1967. הכיבוש הזה, יצר מתח בין ארגונים יהודיים רבים לבין הקהילות הפרוטסטנטיות, האורתודוכסיות והקתוליות. אשר על כן, ארגונים יהודיים רבים, במיוחד קבוצות לובי כמו איפא"ק, פנו לקהילה האוונגליסטית ההולכת וגדלה לתמיכה. כפי שאמר הרב מארק טננבוים מהוועד היהודי האמריקני, "הקהילה האוונגליסטית היא הגוש הגדול והצמיחה ביותר של הרגש הפרו-יהודי במדינה זו." אייפא"ק והליגה נגד השמצה (ADL) הוסיפו בשנות ה- 70 צוות מיוחד בכדי להתמקד במערכות היחסים עם האוונגליסטים.

הגורם החמישי שעורר את סדר היום הפוליטי של התנועה הציונית האוונגליסטית המתעוררת, היה בחירתו של מנחם בגין לראש ממשלת ישראל במאי 1977. לפני בחירתו של בגין, נשלטה הפוליטיקה הישראלית על ידי מפלגת העבודה החילונית. מפלגת הליכוד של בגין, נתמכה על ידי תנועת מתנחלים חזקה יותר ויותר ועל ידי מפלגות דתיות אורתודוקסיות קטנות. ראשי הליכוד השתמשו בשמות המקראיים "יהודה ושומרון" לגדה המערבית, והשתמשו בטיעון דתי כדי להצדיק את ישוב האדמות להתנחלויות: מכיוון שאלוהים נתן את הארץ באופן בלעדי ליהודים, יש להם זכות אלוהית להתיישב בכל מקום בארץ ישראל. התפיסה הפוליטית היונקת את שורשיה כאמור מזכות תנ"כית, מצאה אוזן קשבת וזרועות פתוחות בקרב ההנהגה האוונגליסטית. האוונגליסטים  הקפידו בכל הזדמנות לברך את מנהיגי הליכוד וגבות בקולניות את על סדר היום הפוליטי והדתי שלהם. ההתפתחות הסופית שהאיצה את הברית בין הליכוד לבין הימין הדתי הייתה הצהרתו של קרטר ממרץ 1977 כי הוא תומך בזכויות אדם פלסטיניות, כולל "הזכות למולדת". הליכוד, כשעלה לשלטון חודשיים בלבד אחר כך; מיד הושיט יד לאוונגליסטים נוצריים. האסטרטגיה של הליכוד הייתה פשוטה: פיצול נוצרים אוונגליסטים מהבסיס הפוליטי של קרטר ותמיכה בעצרת בקרב נוצרים שמרנים להתנגדותה של ישראל לוועידת השלום במזרח התיכון המוצע של האו"ם. גם ממשלת ישראל ביקשה לחזק את הקשר עם האוונגליסטים כאר משרד התיירות הישראלי ראה בהם שוק חדש וחשוב לסיורי ארץ הקודש ובכך מקור חשוב להכנסה מחד והעצמתם בקרב גורמים נוצריים מאידך.

The Christian Century, November 4, 1998, pp. 1020-1026.