על תפקידו הדרמטי של סי. קנן בעצירת הסנקציות על ישראל אחרי מבצע סיני

Reading Time: 9 minutes

בפברואר 1957, הגיע הלחץ העולמי בכלל והאמריקאי בפרט על ממשלת ישראל לנקודת רתיחה. האמריקאים לא אהבו את התוצאות של מבצע קדש, וב – 17 לינואר 1957, הכריז הנשיא דווייט אייזנהאואר כי ארצות הברית אינה מוכנה להעניק ויתורים נוספים לישראל. ב-2 בפברואר הוגשו לעצרת האו"ם שתי הצעות החלטה, האחת להשלים מיד את הנסיגה, בעדה הצביעו 71 מדינות והשנייה כי בעקבות הנסיגה יבואו מאמצי שלום, בעדה הצביעו 56 מדינות. בעקבות ההחלטה תבע מזכיר האו"ם דאג המרשלד כי ממשלת ישראל תודיע על השלמת הנסיגה עד 7 בפברואר בחצות. הממשלה דחתה את הדרישה. במקביל, החלה להתגלגל בממשל האמריקאי יוזמה להטלה של סנקציות על מדינת ישראל.

ראשית סקירה קצרה על הלך הרוח הפוליטי שהיה בתקופה האמורה.

ב- 5 לחודש ינואר, 1957, הציג הנשיא דווייט אייזנהאואר את תוכניתו לעצירת ההשפעה הקומניסטית על המזה"ת, כפי שהוא האמין שתהיה הדוקטרינה לעצירת הקומניזם במזה"ת. אייזנהאואר ביקש בפני מושב משותף של הקונגרס להעניק לו סמכות להפעיל כוחות אמריקאנים במזה"ת, כלל שיראה צורך בכך בכדי:

"להגן על שלמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של כל מדינה באזור כנגד התוקפנות הקומוניסטית המזויינת"

הנאום שהועבר בשידור חי בכמה רשתות תקשורת, הוקדש לנושא הסוגיה של המזה"ת, ובאה להדגיש את מרכזיותה של השליטה באזור והניסיונות להמנע מהשפעה סוביטית באזור.

במקביל הלחץ של האמריקאים להשלים את הנסיגה מסיני העלה הילוך. ביום למחרת ה- 6 לחודש ינואר, נפגש השגריר האמריקאי אדוארד לאוסון עם בן-גוריון והעביר לו איגרת אישית ממזכיר המדינה האמריקאי דולאס, שדרש ממנו לבצע את הנסיגה מסיני באופן מלא מיידי ולהפסיק באופן מיידי את גרירת הרגליים. הלחץ האמריקאי היה חשוב לנשיא, שהשלים את הצגת התוכנית והתקווה שלו כי יוכל למנוע את החדירה של הקומניזם לאזור זה של העולם.

עפ"י פרופ' בן-צבי, כמופיע בעמ' 95 בספרו "ארה"ב בזירה הבין-לאומית מאז 1954", בבסיס דוקטרינת אייזנהאואר:

 "עמדה מחויבותו של הממשל לשגר כוחות צבא להבטחת שלמותן הטריטוריאלית ועצמאותן הפוליטית של מדינות המבקשות מארה"ב סיוע והגנה מפני איום שמקורו במדינות בשליטת הקומוניזם הבינ"ל. מטרתה העיקרית של הדוקטרינה היתה להרתיע את מצרים הנאצריסטית מפני התערבות – ישירה או עקיפה – במדינות דוגמת ירדן ולבנון, ובה בשעה לחזק – באמצעות סיוע כלכלי וצבאי- את המשטרים המתונים שנותרו במזה"ת (ובאזורי עימות ומשבר אחרים)."

ב – 15 לינואר 1957, שישה ימים לפני ההשבעה לנשיאותו השנייה של הנשיא, הופיע מזכיר המדינה דואלס לשימוע בפני הוועדה ליחסי חוץ והשירותיים המזויינים של הסנאט והכריז כי הסנקציות הכלכליות נגד ישראל יימשכו.

בשלב זה, נכנס סי קנן לפעילות אינטנסיבית שמפורטת בחוזר זה, שנשלח ליו"ר AZPEC, הרב פיליפ ברנשטיין

בפעילות אותה הוא מגנה "התקפת גל אחרי גל", מפרט קנן את הפעולות הוא מבצע באמצעות הפעלת הגייסות כמנוף של לחץ, במבנה פרמידי, המתחיל מכתיבה של מכתבים דרך לחץ על חברי הקונגרס, שבתורם ינועו לפעולה של הפעלת לחץ על מדיניות משרד החוץ האמריקאי.

עפ"י אופן הפעולה המתואר במזכר של קנן, ובגיבוי של מקורות עיתונאים אותנטים לאותה התקופה, מתקבלת תמונה ברורה על דרך הפעולה באמצעות גיוס מנגנוני אירגונים ואינדוודואלים יהודים, לשיפור עמדתה של ישראל הנמצאת תחת מלחציים אמריקאים.

למעלה מ-3500 מנהיגים יהודים קיבלו בקשה לטלפן לנציגים שלהם בסנאט או בית הנבחרים ו/או לשלוח טלגרמות להציף את וושינגטון בעניין "המוסר הכפול" של האו"ם, הדורש מישראל לסגת מסיני וזאת מבלי לנפק ערבויות לחופש השייט במייצרי טיראן. במקביל, ועפ"י עדותו המצורפת, פתח קנן בסדרה של טלפונים למנהיגי הקהילה בניו-אורלינס, ניו ג'רזי ובטקסס, על מנת לפעול ישירות על הסנטורים הרלוונטים.

קנן מתאר במכתבו כי מהמשרד של הסנטורית סמית' הודיעו לו כי 500 טלגרמות התקבלו במשרדה באותו היום ממצביעים שגרים במדינת מיין.

הפעילות האינטנסיבית הראתה תוצאות ברמת השטח.

ב – 25 לינואר, 1957 מדווח עיתון הצפה (מטעם סוכנות הידיעות האמריקאית סט"ט ויו.פי) בכותרתו כי:

 "70 צירי קונגרס דורשים מדאלס לחדול מהלחץ על ישראל". כאשר בגוף הכתבה מצויין כי  " צירי קונגרס דמוקרטיים הביעו היום באגרת אל שר החוץ מר דאלס את דאגתם נוכח העובדה שמופעל לחץ על ישראל כדי להביאה לפינוי מיצרי טיראן לפני קבלת התחייבות מצרית בדבר הימנעות מהסגר על מפרץ שלמה"

בגוף המכתב כתבו חברי הקונגרס כי:

" אנו מבינים שאין ישראל שואפת לספח אזור זה או להשאר בו לעד, אלא שהיא מבקשת ערובות שלפיהן אם אומנם תפנה את האזור לא יורשו המצרים לחזור לשם ולחדש את הסגר. אנו יכולים להבין לחששותיה של ישראל, נוכח העובדה שהאו"ם לא הצליח לבצע את ההחלטה מה – 1 לספטמבר 1951, שהורתה לחדול מן הסגר בסואץ ובעקבה."

חזית נוספת בה נרשמת הצלחה של מנופי לחץ על חברי קונגרס נרשמה בחזית הטקסנית.

במכתב שמוציא הסנטור הטקסני בכיר, לינדון ג'ונסון (מי שלימים ישרת כסגן נשיא ונשיא ארה"ב) למזכיר המדינה, ובאותה התקופה היה מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט נכתב:

 

"הרשה לי לספר לך עד כמה אני מוטרד ממה שקראתי בעיתונות בנוגע לסנקציות על ישראל…"

ומסיים ב:

" אני מקווה שתורה למשלחת האמריקאית לאו"ם להתנגד לצעדים נגד מדינת ישראל, בכל היכולות הטובות העומדות לרשותך".

המכתב עצמו פורסם כגילוי דעת ציבורי, ותואר כמהלך של איום כנגד דוקטרינת הממשל. בעיתון הצפה, צוטט המכתב שנולד כתוצאה מהלחץ על ג'ונסון, מטעם סוכנות הידיעות ע"ר, תחת הכותרת:

"מנהיג הרוב בסנאט האמריקאי נגד הסנקציות".

כאשר בגוף הכתבה נכתב כי:

"מנהיג הרוב בסנאט האמריקאי, הסנטור לינדון ג'ונסון מטקסס, הביע אמש את דעתו שעל הנשיא אייזנהאואר להימנע מהפעלת אמצעי כפייה ביחסים שבין ארה"ב לישראל".

הלחץ היהודי לנסות ולהשפיע על הממשל, נעשה בתקופה בה לממשל האמריקאי היה תוכניות אחרות במרחב, כחלק מהרצון כאמור להגביר את ההשפעה באזור. ככה לדוגמא, ב -4 לפברואר, 1957 צוטט אייזנהאואר בעיתון הצפה כי:

"אני מודאג משאיפות ההתפשטות של ישראל".

באגרת שהשיב למלך סעודיה, המלך סעוד שהודיע לו כי הוא מקבל בהתנייה את הדוקטרינה החדשה שהציג הנשיא כמה שבועות מוקדם יותר. באגרת מציין המלך סעוד כי ההתנייה לקבלת הדוקטרינה תלויה ב :

" מדינות ערב יקבלו את תורתו רק אם ארה"ב תוכיח נכונות לרסן את ישראל מאחר שישראל מהווה איום יותר חמור מאשר ברה"מ".

בהקשר לזה השיב הנשיא עפ"י המצוטט בכתבה כי :

" הביע את דאגתו האישית נוכח שאיפת ההתפשטות של מדינת ישראל וסקר בפרוטרוט את מאמציו האישיים, תחילה כדי למנוע ואחר כך כדי לבלום את הפעולה הצבאית של סוף חודש אוקטובר."

בנוסף כרך המלך סעוד את נושא חידוש הזכיון של ממשלת ארה"ב על בסיס שדה התעופה שהיא הקימה בדאהראן שבסעודיה.

יחד עם זאת, פעילות השטח של קנן, ופעולת "הגלים" אותה עשה, הניבה לצידו פרמטר חשוב מאוד שהוא גיוס דו-מפלגתי נגד כוונת הנשיא להטיל סנקציות הנגזרות מהחלטה של האו"ם ולמנוע העברה של כספי סיוע. ב – 21 לפברואר, 1957 ראשי הקונגרס הגיעו לפגישה בנושא זה בבית הלבן, שהתנגדו להטלת הסנקציות על מדינת ישראל. בידיעה בעיתון הצפה, הופיעה הכותרת: "ראשי הקונגרס מתנגדים לסנקציות" צוטט כי:

"בפגישה שנתקיימה היום בין ראשי הקונגרס לבין הנשיא אייזנהאואר נסתיימה ללא תוצאות לאחר שראשי הקונגרס משתי הסיעות הביעו את התנגדותם להטלת סנקציות חד צדדיות על ישראל בשל התנגדותה לסגת ללא ערבויות".

דגש מיוחד יש לתת על השמות של חברי הסנאט ובית הנבחרים, שהיוו מטרה למתקפת הגלים של קנן במכתב אותו כתב לרב ברנשטיין מיום ה – 13 לחודש פברואר האמור. קנן עבד על גיוסם של שני צידי המתרס בסנאט, הן הרפובליקני והן הדמוקרטי. כך לדוגמא, הסנטור הרפובליקני, וויליאהם נולנד ׁ(William Knowland) מנהיג המיעוט בסנאט מטעם קליפורניה וחבר מפלגתו של הנשיא, שאליו מתייחס במכתב קנן עם ההודעה לעיתונות שהוציא בעניין "כפל המוסר" של האו"ם, צוטט באותה הידיעה לאחר הפגישה עם הנשיא מספר כי:

" שנועד עם הנשיא בקשר לעניין הסנקציות, אך אין עוד מסקנה ברורה בנדון".

עפ"י עדותו של אבא-אבן כפי שתובא בהמשך, הסנטור נולנד לא נודע ביחס אמפתי במיוחד לנושא הישראלי. מעבר לכך, מתייחס קנן במכתבו לשיכנוע של מנהיג הרוב בסנאט לינדון ג'ונסון צוטט ביציאה מאותה ישיבה כי:

"ג'ונסון המתנגד אף הוא לסנקציות,אמר כי לא שמע דבר בפגישה עם אייזנהאור אשר היה עשוי לשנות את השקפותיו, ביחס למצב הכללי במזה"ת".

ב -22 לפברואר, 1957 טס במיוחד אבא-אבן, מי שהיה השגריר באו"ם, להשתתף בישיבת ממשלה שהייתה אמורה להחליט האם לקבל את הדרישה האמריקאית והאו"ם לנסיגה חד-צדדית מסיני ללא קבלת ערבויות לחופש השייט. עפ"י פרוטוקול הסודי של ישיבה מב/התשיז של הממשלה – כ"א באדר התשי"ז – 22.2.57, עולה התימוכין עד כמה הייתה חשובה פעילותו של קנן, יחד עם דעת הקהל היהודית שהופעלה במסגרת הפרמדית, על התמונה בכללותה של המערכת הפוליטית האמריקאית. יש לזכור שהמדובר בנשיא מכהן, שזה הרגע נבחר לקדנציה נוספת, שמחץ את המועמד הדמוקרטי עדלי סטיבנסון, מושל אילינוי ביתרון של 457:73 אלקטורים, תוך שהוא גורף אף את מדינת הבית של סטיבנסון.

וכך מציין אבא-אבן בעמ' 4 לסטנוגרמה

אבא- אבן:

"בנתיים הייתה תזוזה ניכרת בדעת הקהל בהשמעת עמדתנו העיקשת".

ואז מוסיף בעמ' 5 לפרוטוקול:

"גורם שני – ההתגייסות המלאה של דעת הקהל, שכמעט לא היתה כמותה במשך השנים האחרונות, הזדהות עם ישראל שהקימה לא רק את העם היהיודי ברחבי המוניו, כי אם גם גורמיים מדינים רבי משקל ויהירי השמעה. לרבות אלה שהיו ידועים ושלא היו ידועים קודם כתומכינו ובחסידנו. אין ספק שהתגייסות זו של דעת הקהל ערערעה ההנחה המכרעת של ממשלת ארצות הברית, אבל מאורע מכריע היה עמדתו של הסנטור נולאנד. זו הייתה מעין הפתעה; במשך השנתיים האחרונות הייתי מקיים שיחות איתו כמעט חודש בחודשו. אבל יחסו היה פושר ואדיש, לא גילה שום נכונות אפילו לההזדהות הזדהות ממשית עם עצם הנושא. אבל פתאום גילה כאילו הזדהות ישירה עם ענייני ישראל. איפה ואיפה בטיפול באו"ם בבעיית המזרח התיכון לעומת הטיפול בבעיות רוסיה והונגריה. יש אומרים שאין לדעת מה תהיה עמדתו הסופית, יש אומרים שזוהי ירייתו הראשונה למערכת הבחירות לנשיאות ב – 1960 (הוא התמודד לתפקיד המושל של קליפורניה והפסיד למי שייהפך המושל הדמוקרטי בראון ק.ב) על כל פנים הופעתו זו הייתה גילוי מרכזי לנטייה הכללית של דעת הקהל בארה"ב להזדהות עם תביעתנו לערבויות, להבטחת תנאים מינימלים לביטחון בים וביבשה לפני הגשת המינוי. העיתונות כולה דגלה באותה סיסמה ואין ספק שעמדנו פה בפני הצלחה הסברתית גדולה…"

והוא ממשיך בקו זה בעמוד 6 לפרוטוקול ומסביר:

 "על רקע זה של דעת קהל תוססת, של התגייסות רבה של דעת קהל לטובתנו, הכרת הממשל שבלי הסדר איתנו אין אנו עתידים לזוז, נערך הקרב האחרון של מו"מ בנינו ובין ארה"ב. כמעט ודאי הדבר, כי נשיא ארה"ב רואה את עצמו קשור בהתחייבות להבטיח את פינוי השטחים. לא רק בהתחייבות בפני האו"ם ושהוא יתחייב בפני העם האמריקאי, יש עדות לכך, כי בשיחותיו עם שליטי ערב הוא התחייב להבטיח יציאתנו משם. אומנם הוא לא קבע כיצד יבטיח דבר זה, אם בדרך של לחץ, השפעה או הסכמה, אך הוא רואה את עצמו קשור בעבותות להתחייבות שלו – להבטיח את פינוי השטחים הכבושים על ידנו".

ניתן אם כן לראות כי הפעילות אותה עשה קנן, נתנה בין היתר את המרווח (Leverage) לממשלת ישראל לקבל החלטה לעומתית לנשיא, ולעמוד על הדרישה של קבלת ערבויות לפני הנסיגה המלאה מסיני ללא תנאי.

מיד לאחר ישיבת הממשלה, יצא דוד בן -גוריון לכנסת ושם הודיע לחברי ועדת חוץ וביטחון, כי בכוונתו לעמוד כנגד הדרישה האמריקאית לנסיגה ללא תנאי.

במקביל, ובאותו היום, הציג הסנטור נולנד את "תוכנית נולנד" בו הוא דרש כי הטלת סנקציות תעשה כנגד כל מדינה ולא רק ישראל, אשר לא תציית להחלטות האו"ם. את ההצעה הוא הגיש בפגישה אותה ערך ביחד עם 28 מנהיגי הסנאט ובית הנבחרים לנשיא אייזנהאואר. ההצעה כללה בסעיף 3 כי האו"ם ייכנס לשטחים אותם מפנה ישראל, תוך הקמת אזור חיץ בין ישראל למצרים בפיקוח בינ"ל, כפי שהייתה עמדת ישראל.

חשוב להדגיש כי התפקיד אותו נטל על עצמו הסנטור נודלנד היה מפתיע כפי שהעיד אבא-אבן, וכאשר מוצגת עמדה שכזו ע"י סנטור הבכיר של מפלגת הנשיא, מהווה משקולת נגד משמעותית במהלכים אותם ביקש הנשיא לקדם יחד עם דואלס מזכיר המדינה, התואם לאינטרסים האמריקאים באזור.

באותו היום, ה – 25 לחודש שפברואר, נפגשו שוב ראשי הסיעות של הסנאט, הפעם לפגישה עם מזכיר המדינה דואלס, בה חזר והדגיש מנהיג הרוב בסנאט ג'ונסון כי מהלך של סנקציות לא יקבל את ברכת הקונגרס.

במשך הזמן הזה, פועל קנן כדבורה עמלנית להפעיל את כל מכבשי הלחץ האפשריים על הממשל האמריקאי, כדי להניע את הסנטורים לפעולה.

במכתב המצורף, הנושא את התאריך הראשון לחודש מרץ 1957, מתאר קינן במכתב אותו שלח ליו"ר הארגון, הרב ברנשטיין, את משוב הפניות החוזרות שקיבל מקהילות לאחר שהפעיל את ההפצה ברשת של מנהיגות הציונית של ארה"ב באמצעות המתודולגיה של משלוח טלגרמות לחברי קונגרס וסנטורים בעניין המשבר.

טלגרמות תמיכה,Box3March-Aug1957

462 טלגרמות נשלחו מהקהילה הנוצרית של אטלנטה, כ- 1000 מהקהילה של דייטון,אוהיו ועוד כ-8500 טלגרמות מהקהילה של טקסס. קנן מתאר במכתבו כי המשרד של ג'ונסון התמלא בפניות מכל רחבי ארה"ב, מה שככל הנראה דרבן אותו לפעול ביתר שאת במהלך הימים האמורים מול הנשיא אייזנהאור.

אבל דוגמא מרתקת להקשר זה, היא דווקא תיאור שיטת הפעולה בקהילה יהודית קטנה יחסית של פרובידנס, רוד-איילנד, המוכיחה את שרשרת הפיקוד הפרמידית של ההנעה לפעולה.

התגייסות של פרובידנס

נציגות הקהילה שולחת מכתב לקנן, בה מתוארת שרשרת הפיקוד.

זה התחיל במשלוח בקשה של קנן לשופט פרנק ליכט, כחלק מקבוצת משפיענים, בו התבקש השופט לגייס את מוטת השליטה שלו על הקהילה. לאחר קבלת הבקשה, פנה השופט בתורו ושלח טלגרומות באופן  חרום ומיידי לכל חברי ועדת תקשורת הקהילתית של פרובידנס, רוד איילנד לפגישת חירום ביום למחרת, יום א' ה- 24 לפברואר, 1957. לארוחת הבוקר שאורגנה באופן מיידי, הופיעו 70 חברים המהווים את מדרגת הפיקוד הבאה בפרמידה, כמוציאים לפועל של משלוח הטלגרמות. עפ"י העדות המצורפת, באותו יום א', נשלחו 1123 טלגרמות מהקהילה בפרובידנס לנשיא ארה"ב, למזכיר המדינה דואלס ולסנטור מטעם מדינת רוד-איילנד, הסנטור אוריאן.

בעדות המצורפת, מודגשת ההנעה המשמעותית לפעולה, וכיצד אנשים יצאו בהמוניהם לסניף הווסטרן -יוניון למשלוח טלגרמות, עד שעובדי הסניף קרסו וביקשו לקבל תיגבור של פקידים ביום החופש על מנת לעמוד בביקוש של חברי הקהיל המגוייסת.

במקביל, פעלה ועדת יחסי הציבור של הקהילה על מנת לכתוב טורי עמדה וקיבלו את הכותרת בעמוד הראשי של המקומון "פרובידנס ג'ורנל" ביום השני למחרת.

הפעילות הזו, שאורגנה ע"י אדם אחד, בשיטת פעולה של פרמידה הפוכה, בה הוא נקודת המוצא, שדוחף כלפי מעלה, להרחבת בסיס הפרמידה, עד שבקצה העליון שלה, כוללת הנעה לפעולה של עשרות ומאות אלפים, היא בסיס עקרון הפעולה אותה פיתח קנן, שאפשרה ליצר משקל נגד בקונגרס למהלכים אותם קידם הנשיא הפופלארי לטובת מה שהוא פירש כאינטרסים האמריקאים הרלוונטים באזור המזה"ת. 

סופו של דבר, בתחילת חודש מרץ, ממשלת ישראל מחליטה לסגת נסיגה מלאה מסיני ומעזה, כאשר היא נסמכת בין היתר על ההתחייבות של הממשל האמריקאי לאפשר שייט חופשי בתעלה, בהצהרה אותה נתן מזכיר המדינה דואלס במסיבת עיתונאים ובמה שאפשר לבן-גוריון להסכים בסופו של דבר לסגת מסיני ורצועת עזה, ולהציג זאת כהישג מטעם ממשלת ישראל.

 source: University of Rochester, Philip Berstin Papers, Box 3, Correspondence, Jan-Feb+ March-Aug 1957  

 

 

 

 

250

אודות קובי ברדה

ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית וליחסים בינלאומיים, וחוקר בכיר בחממת חיפה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה, ובעל הפודקאסט "אמריקה בייבי".